התקף לב - אוטם שריר הלב

הגדרה של אוטם שריר הלב

הלב הוא איבר שתפקידו להזרים דם דרך אבי העורקים וענפיו לכל אברי הגוף. שריר הלב בעצמו גם כן זקוק לדם. דם לשריר הלב מגיע מאבי העורקים דרך העורקים הכליליים. התקף לב (אוטם שריר הלב) נגרם בשל חסימה פתאומית של זרימת דם בעורק כלילי המוביל דם לשריר הלב. חסימה באספקת דם גורמת לנמק (אוטם) באותו איזור שאינו מקבל דם.

הגורמים​ לאוטם שריר הלב 

עורק בריא

טרשת עורקים

רוב המכריע של המקרים חסימה של עורק כלילי נוצרת בשל מחלה הקרויה טרשת עורקים. מחלה זו פוגעת בדופן העורק וגורמת להווצרות רובד טרשתי הבולט לחלל העורק. טרשת נוצרת בתהליך איטי על פני שנים רבות בהשפעת גורמי סיכון כמו כולסטרול, עישון, לחץ דם גבוה וסוכרת. תהליך זה הוא אסמפטומטי כלומר "שקט" ולא חשים בו. אם ברגע מסויים נוצר קרע ברובד הטרשתי-דם בא במגע עם תוכן הרובד (המורכב מכולסטרול, סידן ותאי דלקת) אז נוצר קריש דם על גבי הרובד הטרשתי. קריש הדם גדל, ותוך שניות חוסם את זרימת הדם בעורק. דבר זה גורם לאסכמיה (חוסר אספקת דם) לתאים המקבלים דם מאותו עורק.

פרט לטרשת עורקים שהיא כאמור הגורם השכיח ביותר להתקף לב, גורמים נדירים נוספים הם: כווץ (ספאזם) של עורק כלילי, קרע (דיקסציה) של עורק כלילי, שימוש בקוקאין, תסחיפים המגיעים לעורקים הכליליים וגם מצבים הגורמים לעליה בצריכת החמצן של הלב (כמו זיהום קשה או סטרס ניתוחי) או לירידה באספקת החמצן ללב כמו במצב שוק בו לחץ הדם צונח.

אסכמיה שנמשכת יותר ממספר דקות גורמת לנמק=אוטם (מוות) של תאים באותו איזור. כאשר העורק המעורב הוא עורק כלילי (המספק דם ללב) מדובר באוטם שריר הלב - התקף לב. (תהליך דומה הקורה בעורק במוח גורם לאוטם מוחי= ארוע מוחי). איזור האוטם הנימקי מוחלף בהדרגה על ידי רקמת חיבור שאינה משתתפת בהתכווצות הלב. כך גורם אוטם לבבי לירידה בכוח ההתכווצות של הלב דבר שעלול להוביל לסיבוכי אוטם.

סיבוכים של אוטם שריר הלב

התקדמות טרשת העורקים גורמת להתקף לב

1. ​ אי ספיקת לב, אוטם גדול הגורם לירידה בכוח ההתכווצות של הלב עלול לגרום לאי ספיקת לב שתתבטא בחולשה, קוצר נשימה ובצקות בגפיים. 
   
2. הפרעות קצב לב, מסכנות חיים למשל פרפור חדרים העלולות לגרום למות פתאומי. 
3. מפרצת (אנאוריזמה): אוטם גדול עלול לגרום לצלקת גדולה אשר לא רק שלא משתתפת בהתכווצות הלב אלא בולטת החוצה בשעה ששאר אזורי הלב מתכווצים. מפרצת כזו עלולה לגרום לאי ספיקת לב, הפרעות קצב מסוכנות ובנוסף אם נוצר בתוכה קריש דם יש סכנה לתסחיפים שעלולים לגרום  לארוע מוחי.
   
4. תסמונת דרסלר: דלקת של קרום הלב המופיעה בעקבות אוטם שריר הלב 
   
5. סיבוכים מכאניים: פגם במחיצה הבין חדרית (VSD), קרע בשריר פאפילארי (הגורם לדליפה חדה של המסתם המיטראלי) וקרע בדופן חופשי של הלב. סיבוכים אלה הפכו נדירים מאד הודות לטיפול המודרני באוטם חד של שריר הלב.
   

סימנים להתקף לב - אבחון אוטם שריר הלב מתבסס על:

1. ​הסמפטומים: כאבים בחזה לעיתים מקרינים ללסת או לזרועות, בחילה, כאבים ברום הבטן, לעיתים קוצר נשימה, עייפות. הסמפטומים משתנים מאדם לאדם ולעיתים כאשר הסמפטומים אינם אופיניים האבחון מתעכב. התקף לב עלול להתרחש בכל זמן: מנוחה, תוך כדי פעילות או בעבודה. לעיתים התקף הלב מתרחש בהפתעה, אך לעיתים מופיעים סמפטומים (בדרך כלל כאבי חזה תעוקתיים) שעות או ימים לפני התקף הלב.
2. תרשים א.ק.ג: בדיקה זו היא הראשונה שמבוצעת כאשר יש חשד להתקף לב. לרוב בזמן התקף לב יש סימנים אופיניים בא.ק.ג העוזרים באבחנה.
3. בדיקת דם לטרופונין: טרופונין הוא חלבון הקיים רק בשריר הלב ומשתחרר לדם כאשר יש נזק לתאי שריר הלב. לכן בזמן התקף לב רמת הטרופונין בדם עולה. היא עולה גם במצבים אחרים בהם יש נזק לשריר לב כמו מיוקרדיטיס, תסחיף ראתי, זיהומים קשים עוד. לכן אין התקף לב ללא עליה בטרופונין בדם אך לא כל עליה בטרופונין בדם משמעה התקף לב.
4. אקוקרדיוגרם: בדיקת סונר של הלב מראה את תפקוד חדרי הלב והמסתמים. בזמן התקף לב שריר הלב שאינו מקבל דם (איסכמיה) אינו מתכווץ ואת זה ניתן לאבחן בבדיקת האקו.
5. צינתור: בצינתור ניתן לצלם את העורקים הכלילים ולאבחן את העורק החסום אשר גרם לאוטם שריר הלב. בצנתור ניתן גם לטפל במצב כפי שיוסבר להלן.

טיפול באוטם שריר הלב

הטיפול המיידי באוטם מכוון לפתיחת העורק החסום וחידוש זרימת הדם לשריר הלב. כלומר קיצור זמן האסכמיה. ככל שזמן האסכמיה קצר יותר הנמק כלומר האוטם יהיה קטן יותר ויגרום לפחות סיבוכים. לכן חשוב להגיע לבית חולים מהר ככל האפשר. הטיפול המקובל כיום לפתיחת העורק החסום הוא הרחבת העורק על ידי בלון ותומכן בצנתור דחוף. בנוסף ניתן טיפול תרופתי במטרה למנוע הווצרות קריש דם חדש שיחסום את העורק. יש מקרי אוטם בהם העורק לא חסום לחלוטין ולכן ביממה הראשונה מספיק לטפל בתרופות במטרה למנוע צמיחה של קריש הדם וחסימה מלאה של העורק. הצנתור במקרה זה דחוף פחות ומתבצע לרוב בתוך 48 שעות.

במקביל לטיפול המכאני בצנתור, מקבל החולה ברוב המקרים שתי תרופות נוגדות טסיות (חלק ממערכת קרישת הדם): האחת היא אספירין, והשניה פלביקס או אפיינט או ברילינטה. בנוסף לפי הצורך ניתנות תרופות מקבוצת חוסמי הבטא, מעכבי האנזים המהפך אנגיוטנסין, סטטינים ולעיתים תרופות נוגדות קרישה.

לאדם שעבר אוטם לבבי סיכון גבוה פי שש לאוטם חוזר בהשוואה לאדם בן גילו עם אותם גורמי הסיכון, שלא עבר אוטם. לכן יש חשיבות גדולה למניעת אוטם נוסף בעתיד (מניעה שניונית). הטיפול מכוון לאיזון כל גורמי הסיכון עם דגש על הכולסטרול הרע (LDL) שצריך להיות פחות מ 70 מג/דל. כמובן שהמנעות מעישון, איזון לחץ דם וסכרת חשובים ביותר. פעילות גופנית גם היא מועילה מאד ומסייעת באיזון לחץ דם וסכרת. לכל חולה לאחר אוטם לבבי מומלץ להשתתף בתכנית שיקום לב, המוצעת על ידי רוב בתי החולים.