התקף לב - אוטם שריר הלב

הגדרה של אוטם שריר הלב

הגורמים לאוטם שריר הלב 

סיבוכים של אוטם שריר הלב

סימנים להתקף לב - אבחון אוטם שריר הלב מתבסס על:

1. הסמפטומים: כאבים בחזה לעיתים מקרינים ללסת או לזרועות, בחילה, כאבים ברום הבטן, לעיתים קוצר נשימה, עייפות. הסמפטומים משתנים מאדם לאדם ולעיתים כאשר הסמפטומים אינם אופיניים האבחון מתעכב. התקף לב עלול להתרחש בכל זמן: מנוחה, תוך כדי פעילות או בעבודה. לעיתים התקף הלב מתרחש בהפתעה, אך לעיתים מופיעים סמפטומים (בדרך כלל כאבי חזה תעוקתיים) שעות או ימים לפני התקף הלב.
2. תרשים א.ק.ג: בדיקה זו היא הראשונה שמבוצעת כאשר יש חשד להתקף לב. לרוב בזמן התקף לב יש סימנים אופיניים בא.ק.ג העוזרים באבחנה.
3. בדיקת דם לטרופונין: טרופונין הוא חלבון הקיים רק בשריר הלב ומשתחרר לדם כאשר יש נזק לתאי שריר הלב. לכן בזמן התקף לב רמת הטרופונין בדם עולה. היא עולה גם במצבים אחרים בהם יש נזק לשריר לב כמו מיוקרדיטיס, תסחיף ראתי, זיהומים קשים עוד. לכן אין התקף לב ללא עליה בטרופונין בדם אך לא כל עליה בטרופונין בדם משמעה התקף לב.
4. אקוקרדיוגרם: בדיקת סונר של הלב מראה את תפקוד חדרי הלב והמסתמים. בזמן התקף לב שריר הלב שאינו מקבל דם (איסכמיה) אינו מתכווץ ואת זה ניתן לאבחן בבדיקת האקו.
5. צינתור: בצינתור ניתן לצלם את העורקים הכלילים ולאבחן את העורק החסום אשר גרם לאוטם שריר הלב. בצנתור ניתן גם לטפל במצב כפי שיוסבר להלן.

טיפול באוטם שריר הלב

הטיפול המיידי באוטם מכוון לפתיחת העורק החסום וחידוש זרימת הדם לשריר הלב. כלומר קיצור זמן האסכמיה. ככל שזמן האסכמיה קצר יותר הנמק כלומר האוטם יהיה קטן יותר ויגרום לפחות סיבוכים. לכן חשוב להגיע לבית חולים מהר ככל האפשר. הטיפול המקובל כיום לפתיחת העורק החסום הוא הרחבת העורק על ידי בלון ותומכן בצנתור דחוף. בנוסף ניתן טיפול תרופתי במטרה למנוע הווצרות קריש דם חדש שיחסום את העורק. יש מקרי אוטם בהם העורק לא חסום לחלוטין ולכן ביממה הראשונה מספיק לטפל בתרופות במטרה למנוע צמיחה של קריש הדם וחסימה מלאה של העורק. הצנתור במקרה זה דחוף פחות ומתבצע לרוב בתוך 48 שעות.

במקביל לטיפול המכאני בצנתור, מקבל החולה ברוב המקרים שתי תרופות נוגדות טסיות (חלק ממערכת קרישת הדם): האחת היא אספירין, והשניה פלביקס או אפיינט או ברילינטה. בנוסף לפי הצורך ניתנות תרופות מקבוצת חוסמי הבטא, מעכבי האנזים המהפך אנגיוטנסין, סטטינים ולעיתים תרופות נוגדות קרישה.

לאדם שעבר אוטם לבבי סיכון גבוה פי שש לאוטם חוזר בהשוואה לאדם בן גילו עם אותם גורמי הסיכון, שלא עבר אוטם. לכן יש חשיבות גדולה למניעת אוטם נוסף בעתיד (מניעה שניונית). הטיפול מכוון לאיזון כל גורמי הסיכון עם דגש על הכולסטרול הרע (LDL) שצריך להיות פחות מ 70 מג/דל. כמובן שהמנעות מעישון, איזון לחץ דם וסכרת חשובים ביותר. פעילות גופנית גם היא מועילה מאד ומסייעת באיזון לחץ דם וסכרת. לכל חולה לאחר אוטם לבבי מומלץ להשתתף בתכנית שיקום לב, המוצעת על ידי רוב בתי החולים.