מחקרים רפואיים בראי התקשורת

הקדמה

בכלי התקשורת- עיתונים, אתרי חדשות ברשת ובטלביזיה- מתפרסמים מעת לעת תוצאות מחקרים רפואיישנתפסים ״מענינים״ מבחינה תקשורתית.

על הדרך בה פועלת התקשורת בנוגע למידע רפואי אני יכל להעיד ממקור ראשון: לפני מספר שנים פנו אלי בבקשה להשתתף בתכנית שתעסוק בתועלת הבריאותית שבאנטי אוקסידנטים. ביקשו לדעת מה דעתי על תרופות אלה. אמרתי שאני מכיר את הספרות הרפואית בנושא- נסיונות רבים להוכיח את נכונותה של התאוריה האנטיאוקסידנטית נכשלו.  נאמר לי שדעתי אינה מתיישבת עם רוח התכנית וההזמנה להשתתף בה בוטלה. 

 בעיות נוספות בדווח התקשורתי שרצוי שהציבור יהיה מודע אליהם:

1. באופן כללי מחקר שעשוי להפוך לאייטם תקשורתי הוא מחקר: הסותר הנחות מקובלות, מעורר מחלוקת, מעלה תאורית קונספירציה או שהתגלתה בו שחיתות. מחקר איכותי שיתפס כחשוב בעיני הקהילה הרפואית, אינו מעניין לרוב מבחינה תקשורתית ולא סביר שיהפוך לאייטם תקשורתי.   . מכאן שלמחקר איכותי אין יתרון מבחינה תקשורתית על מחקר שאינו איכותי 
2. איכותו של מחקר נקבעת בראש ובראשונה לפי השיטה בה הוא מבוצע. המחקרים האיכותיים ביותר הם מחקרים אקראיים בעלי סמיות כפולה. במחקרים כאלה מחלקים את אוכלוסית המחקר לשתי קבוצות באופן אקראי קבוצה אחת מקבלת את הטיפול הנחקר והשניה פלסבו. אוכלוסית המחקר צריכה להיות גדולה ככל האפשר בדרך כלל אלפי נבדקים. מחקרים כאלה הם אמינים ויכולים להוכיח קשר סיבתי בין טיפול לתועלת או נזק. כמובן שמחקרים אלה יקרים מאד ואורכים זמן רב (מספר שנים). יש עוד מספר שיטות מחקר שיתרונן בעלות נמוכה, אך החסרון שלהן הוא שאין הם יכולים להוכיח קשר סיבתי אלא רק קשר נסיבתי (אסוציאציה) בין נשוא המחקר לתועלת או נזק.

מחקר כזה הוא למשל מחקר רטורספקטיבי- שמבוסס על בסיס נתונים שנאספו בעבר למטרה אחרת.

גם במחקר כזה מחלקים את האוכלוסיה לשתי קבוצות- למשל כאלה שקיבלו תרופה X וכאלה שלא,

וניתן להשוות תחלואה בין שתי הקבוצות, אך ההשוואה צריכה להלקח בערבון מוגבל כיון שמחקר

כזה סובל מהטיות רבות חלקן לא ידועות לחוקרים ואין אפשרות להתגבר עליהן. דוגמא להטיה

אפשרית- אם רוצים לבדוק השפעה של תרופה למשל רמיפריל על פי בסיס נתונים של 100,000

מטופלים. מתוכם 30,000 טופלו ברמיפריל והשאר לא. כעת משווים תמותה בשתי הקבוצות מגלים

שהתמותה גבוהה יותר בקבוצת המטופלים ברמיפריל. מכאן קל להסיק שרמיפריל גרם לתמותה. אך

האמת שונה לחלוטין- רמיפריל ניתן כטיפול לסובלים מאי ספיקת לב, לחולים לאחר התקף לב

ולסובלים מלחץ דם גבוה. לכן חלוקת קבוצת המחקר לכאלה שמקבלים רמיפריל וכאלה שלא גרמה

לכך שבקבוצת הרמיפריל התרכזו חולים במחלת לב ובקבוצה השניה אנשים בריאים יותר. לכן ברור

שהתמותה בקבוצת החולים היתה גבוהה יותר. על הטיות מובנות כאלה לא ניתן להתגבר (למרות

שמנסים בשיטות סטטיסטיות להפחית את השפעתן) ולכן אין להסיק קשר סיבתי על סמך מחקרים

מעין אלה.

יש לציין כי במחקרים אקראיים החופשיים מהטיות כאלה הוכח שרמיפריל ותרופות דומות מאריכות

חיים של הסובלים מאי ספיקת לב או אוטם שריר לב.

מחקרים אשר לא יכולים להוכיח קשר סיבתי, בנוסף למחקרים רטרוספקטיביים כנ״ל, הם: מחקרים

אפידמיולוגיים, מחקרי קוהורט, תאורי מקרה ומטא אנליזות, כל אלה יכולים לגלות קשר נסיבתי

בלבד.

בפרסום בכלי התקשורת תוצאות מחקר תמיד מוצגות כבעלות קשר סיבתי גם אם המחקר רטרוספקטיבי או אפידמיולוגי כלומר כזה שאינו מסוגל להוכיח קשר סיבתי.

פרסומים כאלה גורמים נזק כיוון שבהשפעתם יש מטופלים המפסיקים טיפול תרופתי מועיל- דבר הגורם לעליה בתחלואה.